סין – על החוויה של התמחות בבי"ח בסין
חלפו שנתיים מאז שחזרתי מסין (2010) , למרות שבחיי היום יום אני מרגיש שהזמן טס – סין נראית לי כיום כתקופה רחוקה – כמו עולם אחר.
תקופת ההתמחות שלי בסין היא מאוד משמעותית בחיי האישיים והמקצועיים. הידע שרכשתי בסין ממשיך להשתלב בטיפולי בקליניקה גם כיום.
את ההתמחות עשיתי בבית החולים המחוזי בעיר האנגז'ו.
בשונה מבתי החולים המוכרים לנו בישראל ובמדינות מערביות נוספות, בסין, בית החולים משלב בייחד רפואה סינית (דיקור,צמחי מרפא, וטווינה) ורפואה מערבית.
לא משנה כמה סיפורים שמעתי על בתי החולים בסין- צריך להיות שם כדי להבין שאתה נמצא בעולם רפואה אחר.
כך למשל, הרופא הסיני שולח את המטופל לבדיקות דם או רנטגן, והמטופל חוזר אליו עוד באותו יום עם התוצאות, כדי להתאים לו באופן אישי את הטיפול.
אם בארץ לדלקת גרון נותנים אנטיביוטיקה כללית, אז בסין המטופל יקבל צמחים בהתאמה אישית למצבו.
הדיקור לרוב מתבצע בקליניקה גדולה עם הרבה רופאים, הרבה מיטות שמחולקות לתאים, וגם חלק מהמטופלים מקבלים טיפול בזמן ישיבה על כיסאות.
בקליניקה שבבית החולים ניתן לראות מגוון מאוד רחב של בעיות: טיניטוס, דלקות, בעיות כאב, פציאליס, אינסומניה (נדודי שינה), טיפולים להרזיה, ועוד הרבה בעיות ומחלות …
מדהים היה לעקוב אחריי מאסטרים בקליניקה – שלמשל בטיפול בבעיות כאב רואים תוצאות באופן מידי. מטופל עם כאב ראש או כאב גב, המאסטר דוקר נקודה בבטן למשל – והכאב ישר נעלם או נחלש. לא רק בטיפולי כאב השיפור היה מהיר, גם למשל מטופלים עם הפרעות שינה, דיווחו תוך כמה טיפולים שהשינה שלהם יותר טובה ושהם גם מרגישים רגועים יותר. הדיקור בסין מתבצע באופן מאסיבי. לרוב מטופל יגיע לטיפול כל יום במשך שבוע או שבועיים, וברגע שהבעיה מתחילה להיעלם כך מרחיקים את מרווח הטיפולים, עד שעוברים לטיפול משמר של פעם בחודש.
במחלקת אשפוז המטופלים כמובן במצב יותר קשה. בעיקר מטופלים אחריי שבץ או מטופלים אחריי טראומה שלא יכולים ללכת. כיוון שהייתי בביה"ח תקופה ארוכה זכיתי לעקוב אחרי חלק מהמקרים הקשים במשך חודשים, וכך למשל נתקלתי במטופלים עם המיפלגיה שלא יכלו להזיז כלל את הרגל – אפילו לא קצת. ולאחר תקופת טיפול הם כבר יכלו לעמוד על הרגליים וללכת.
במערב, הרפואה הסינית מפורסמת בעיקר בתור דיקור סיני, אך ברוב סין וגם בביה"ח שאני הייתי בו – עיקר השימוש ברפואה הסינית זה צמחי מרפא. במהלך ההתלמדות שלי שהיתי במחלקות של צמחים שבהן ניתן לעקוב אחריי המון מקרים מעניינים. בדומה לפגישה עם רופא במרפאה בארץ, שבסוף מפגש ממוקד של כמה דקות רושם תרופה, כך בסין הרופא מתשאל, בודק דופק ולשון (שלפי הרפואה הסינית משקפים את האיברים הפנימיים ואת מצב הגוף) ורושם פורמולת צמחים אישית שמתאימה למטופל: רפואה פנימית (במחלקה הזאת צפיתי במגוון רחב של בעיות – בעיות עיכול, אסטמה, הפרעות שינה), אנדוקרינולוגיה (במחלקה הזאת נתקלתי במקרים רבים של סכרת ובעיות בבלוטת התריס, שחלק מהמטופלים מאוזנים ללא תרופות – ועל ידי צמחים בלבד), ילדים, גניקולוגיה, ואונקולוגיה (מדהים לראות את השילוב של הרפואה הסינית בטיפולים הכימותרפים וגם כטיפולי מניעה. היה מעורר השראה לראות את הטיפולים. הרופא מתאים לחולים את הצמחים לפי השלב של הכימותרפיה בו נמצאים. לפניי הכימו – הם מקבלים צמחים לחיזוק הגוף, בזמן הכימו הם מקבלים צמחים שתומכים במערכת העיכול ומפחיתים תופעות לוואי, ואחריי הכימו הם מקבלים פורמולה מחזקת שמסייעת לגוף להתאושש ולהתחזק לקראות הטיפול הבא. כל אחד מקבל צמחים שמתאימים באופן אישי לבעיות שלו, בנוסף לצמחים שנחקרו כיעילים לטיפול לפי סוג הסרטן, שאותם לרוב המטופל מקבל לאורך כל התקופה. מטופלים ורופאים במחלקה מספרים על הפחתה משמעותית בתופעות לוואי כמו נשירת שיער, הקאות, חוסר תיאבון וכו'.
היום בארץ יש כבר כמה בתי חולים שמשלבים את הרפואה הסינית בחולי סרטן גם בתוך מחלקות אונקולוגיות וגם במחלקות חיצוניות).
יותר מכך, היום בכל הבתי חולים הגדולים בארץ – יש לפחות מחלקה אחת שמשלבת דיקור, ואני מאמין שהתחום ימשיך להתפתח בארץ גם בתוך בתי החולים וגם מחוץ להם.
הנוף מהדירה בסין
אני וחבריי ביקשנו מאחת האסיסטנטיות הסיניות בבית החולים, שתלמד אותנו קצת סינית והיא ממש שמחה מהרעיון. זה היה מצב של win – win, אנחנו זכינו ללמוד קצת סינית, ליום יום, לקניות ברחוב, וגם מעט שפה רפואית שסייעה לנו בתקשור ובהבנה בביה"ח, והיא יכלה לתרגל את האנגלית שלה. הקשר עמה נהפך בהמשך לחברות ואחריי השיעורים היינו הולכים לטייל יחד במקומות שונים בעיר.
לסין הגעתי כחלק מקבוצת סטודנטים מטעם מכללת רידמן, לשמחתי זכיתי לנסוע עם חברי הטוב שליווה אותי גם ב 4 שנות הלימוד בארץ. יחד שכרנו דירה מרוהטת מדהימה עם נוף קסום ויפה. יצרנו קשרים עם המקומיים, זכור לי סיפור מצחיק שבוקר אחד, אחת השכנות שאלה אותי בשפת הסימנים אם כבר אכלנו, ושאמרתי לה שלא, היא דפקה בדלת, הגיעה עם מצרכים ובישלה לנו ארוחת בוקר…
